כך משפיעה מערכת הבחירות בארה"ב על עתיד האנושות – דרך העיניים הירוקות

הצעירים ממשיכים להילחם – אבל כעת הקרקע פחות יציבה

הדור הצעיר – בארה"ב וברחבי העולם – לא שותק. תנועות כמו Fridays For Future, Sunrise Movement ו־Extinction Rebellion ממשיכות להפגין, לייצר תוכן ולארגן מחאות המוניות. אבל בניגוד לעבר, נדמה שהמאבק כעת קשה יותר.

בארה"ב

צעירים רבים הצביעו נגד טראמפ – מתוך תקווה לעתיד אקלימי בר־קיימא. אך שיעור ההצבעה שלהם, אף ששבר שיאים היסטוריים, לא הספיק כדי להטות את הכף. טראמפ הצליח להפעיל מחדש את בסיס התמיכה שלו במדינות הנפט, ולקצור הצלחה גם בפרברים שתמכו בעבר בדמוקרטים.

לאחר הבחירות, יש תחושה קשה של אכזבה בקרב צעירים אמריקאים: האם באמת אפשר לשנות? האם כדאי להמשיך להילחם? לצד שאלות אלו – מתפתחת תודעה חדשה: אם המדינה הפדרלית לא תפעל – נפעל אנחנו, ברמה המקומית, העירונית והמדינתית.

בעולם

צעירים מרחבי העולם מרגישים שהעתיד שנלקח מהם – לא באשמתם. הם מגלים אקטיביזם דיגיטלי מתוחכם, פועלים דרך רשתות חברתיות ומשפיעים על דעת קהל – אבל גם הם מבינים: ללא הנהגה עולמית אחראית, ההישגים שלהם עלולים להיבלע בתוך אינרציה תעשייתית הרסנית.

תרחישים לעשור הקרוב – תקווה ריאלית או תסריט שחור?

תרחיש 1: המשך כהונת טראמפ על מסלול אנטי־אקולוגי

במידה שטראמפ ישלים כהונה מלאה עם קו מדיניות ניאו־תעשייתי, הפגיעה תהפוך לבלתי הפיכה. מדענים כבר מדברים על סיכוי גובר לחציית נקודות אל־חזור אקלימיות – כמו המסה מלאה של הקרחונים בגרינלנד או קריסת מערכות אקולוגיות באוקיינוסים. התוצאה: התחממות מואצת, מזג אוויר קיצוני, רעב באפריקה, פליטי אקלים.

תרחיש 2: מאבק פנים־אמריקאי

ערים ומדינות בארה״ב (כמו קליפורניה, ניו־יורק, וושינגטון) עשויות להיכנס ל"מוד ירוק" בעצמן – ולחתור למדיניות אקלימית נפרדת מהממשל הפדרלי. אם הן ישכילו לשתף פעולה עם האיחוד האירופי, קנדה ויפן – ייתכן שיתקיים משקל נגד לאומי שיאט את הדהירה אחורה.

תרחיש 3: תגובה גלובלית אגרסיבית

איחוד כוחות בין מדינות אירופה, הודו, ברזיל וסין – לצד לחץ מבתי השקעות, צרכנים ותאגידים – עשוי ליצור "מעקף אקלימי" שמדיר את ארה״ב מתהליכים גלובליים ירוקים. ייתכן שנראה יותר רגולציה בינלאומית שלא מחכה לאמריקה – אלא פשוט עוקפת אותה.

סיכום: כשהעתיד נבחר מחדש – אך התקווה לא אבדה

בחירת טראמפ לכהונה שנייה מחזירה את העולם אחורה במרוץ להצלת הסביבה. אך אין פירוש הדבר שאיבדנו את הסיכוי. להיפך – זהו רגע של חשבון נפש.

השאלה כעת אינה מה יעשה הבית הלבן – אלא מה יעשו מיליונים אחרים ברחבי העולם: עסקים, אזרחים, ראשי ערים, חוקרים, מורים, הורים, תלמידים.
המסקנה ברורה: כדור הארץ שלנו כבר לא יכול להרשות לעצמו עוד סיבוב אחד של הכחשה.

זהו זמן לגלובליזציה של תקווה – פעולה חוצת גבולות – ונחישות שלא תיכנע.
גם כשאמריקה בוחרת לעצמה – עלינו לבחור לכולנו.