מחקר חדש: כמות המיקרו־פלסטיק באוויר גבוהה פי 10 מההערכות

איפה נמצאו רמות גבוהות במיוחד?

בין האתרים שנבדקו היו ערים גדולות כמו ניו־יורק, פריז, בייג'ינג וירושלים – אך גם אתרים מבודדים יחסית כמו פסגות הרי האלפים, מדבר סהרה ואיים באוקיינוס השקט.

מדהים לגלות שגם באזורים "נקיים" נמצאו אלפי חלקיקי מיקרו־פלסטיק לכל מטר מעוקב. המשמעות: אין מקום בטוח באמת. אין אוויר נקי לחלוטין.

מה ההשפעה הבריאותית?

החשש המרכזי הוא חדירה של מיקרו־פלסטיק לריאות, שם הוא עלול לגרום:

• לדלקות כרוניות

   

• להפרעה בתפקוד מערכת הנשימה

   

• לשחרור כימיקלים רעילים לגוף

   

• להגברת הסיכון למחלות כמו אסתמה, סרטן ריאות ומחלות לב

   

בקרב ילדים, נשים הרות, וקשישים – ההשפעה צפויה להיות חמורה במיוחד. חלקיקים בגודל ננומטרי יכולים לחצות את מחסום הדם־מוח ולהשפיע גם על מערכת העצבים.

ההשפעה הסביבתית

פלסטיק שמרחף באוויר שוקע לבסוף על קרקע, מים, גידולים חקלאיים ובעלי חיים. הוא לא מתכלה – אלא נשאר שם עשרות ואף מאות שנים.

חלקיקים אלו פוגעים בפוריות הקרקע, מזהמים מקורות מים ומאיימים על מערכות אקולוגיות שלמות. פלסטיק שנשקע ביערות, למשל, מפר את שיווי המשקל בין סוגי פטריות, חיידקים וצמחים. בתנאים מסוימים, מיקרו־פלסטיק אף מחמם את האוויר בכך שהוא סופג חום, בדומה לאפקט חממה מיניאטורי.

למה התחזיות הקודמות היו שגויות?

רוב המחקרים הקודמים הסתמכו על דגימות לא מייצגות – או על טכנולוגיה שלא הצליחה לזהות חלקיקים קטנים מ־10 מיקרון. המחקר הנוכחי השתמש בלייזרים וחיישנים אופטיים מתקדמים, יחד עם דוגמים אקטיביים שפועלים גם בגובה רב.

בנוסף, מתודולוגיות קודמות נטו להתמקד במקומות עירוניים בלבד. כעת, ברור שגם אזורים טבעיים מייצרים ונפגעים מזיהום מיקרו־פלסטי.

מי אחראי? האם זו בעיה של יצרני פלסטיק בלבד?

האחריות משותפת לכולנו – אך בהחלט קיימת אחריות ייחודית לחברות תעשייתיות. בגדים סינתטיים, צמיגים, מוצרי קוסמטיקה עם מיקרו־חרוזים, שקיות – כל אלו מיוצרים בהיקפים של מיליארדי יחידות בשנה, ומשחררים חלקיקים כבר משלב הייצור.

גם הרגולציה הקיימת לוקה בחסר: אין תקנות מחייבות למדידת זיהום פלסטי באוויר ברוב המדינות.

מה ניתן לעשות?

ברמת הפרט:

• לכבס בגדים סינתטיים בתוך שקיות מיקרו־פילטר

   

• להעדיף בגדים טבעיים

   

• להפחית שימוש במוצרי פלסטיק חד־פעמיים

   

• לאוורר חללים עם סינון אוויר איכותי

   

• להשתמש בשואבי אבק עם סינון HEPA

   

ברמה הציבורית:

• לקדם חקיקה למדידת והפחתת מיקרו־פלסטיק באוויר

   

• להשקיע במערכות ניטור בערים ובאזורים כפריים

   

• להטיל רגולציה על יצרני פלסטיק, בדומה לפליטת פחמן

עתיד ללא פלסטיק באוויר – האם זה אפשרי?

הבשורה הטובה: המחקר הזה עורר הד תקשורתי עולמי, והוביל לפגישות חירום של סוכנויות סביבה רבות. מדענים החלו לשתף פעולה כדי לבנות תקן בינלאומי למדידת זיהום פלסטי באטמוספירה.

בנוסף, חברות טק מתחילות לפתח מסנני אוויר מתקדמים שיכולים ללכוד גם מיקרו־פלסטיק – לא רק אבק או עשן.

המסקנה: נדרשת פעולה נחושה, מהירה ומשולבת. שינוי אפשרי – אם נבחר בו עכשיו.

סיכום: האוויר הנקי – כבר לא מובן מאליו

בעידן שבו אנחנו מתמודדים עם זיהום אוויר, שינוי אקלים והרס מערכות אקולוגיות, מיקרו־פלסטיק באוויר מציב אתגר חדש ומטריד במיוחד.
הוא בלתי נראה, בלתי מתכלה – וחודר לתוך גופנו בכל נשימה.

המחקר החדש שופך אור על ממדי הבעיה, וקורא לנו לעצור רגע, לנשום עמוק – ולשאול: מה באמת יש באוויר שלנו?

לא מדובר רק באיכות חיים – אלא בבריאות, במודעות ובאחריות קולקטיבית. כדי להבטיח עתיד עם אוויר בר־נשימה, אנחנו צריכים לא רק לנקות – אלא גם לשנות גישה.